אסף ליס ניהול ציי רכב ותחבורה בע"מ ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים בגין נזק רכוש שנגרם כתוצאה מאירוע תאונת דרכים ביום 30.5.09 בכביש 1 מירושלים לכיוון ת"א בסך של 21,603 ₪.

למעשה מדובר בתאונת שרשרת שבמסגרתה היו מעורבים ארבעה כלי רכב, הרכב הראשון בשיירה, פרטיו לא ידועים כל נזק לא נגרם לו משכך, למעשה לפני ביהמ"ש מונחות 3 עדויות, של שלושת הנהגים הנוספים שהיו מעורבים באירוע תאונת הדרכים.

הנהג מטעם התובעת, השני בשיירה, העיד כי הרכב שלפניו נעצר באופן פתאומי כאשר גם הוא נעצר ומצליח לבלום במרחק קטן מאוד מכלי הרכב שלפניו, כאשר שניות לאחר מכן הוא חש בחבטה חזקה מאחור ונהדף לעבר כלי הרכב הראשון.

עוד העיד כי שניות לאחר מכן, חש בחבטה נוספת, זו של הרכב הרביעי בשיירה.

כך נמסרה עדותו של הנהג מטעם התובעת במהלך הדיון.

בטופס ההודעה שנמסר מיד לאחר אירוע התאונה, נרשם ע"י נהג התובעת כי למעשה הפגיעה בכלי הרכב הראשון שבשיירה, בוצעה קודם לפגיעה בכלי הרכב שנסע מאחוריו – שבו נהג הנתבע 2.

בטופס ההודעה נמסר ע"י נהג התובעת שלמעשה בעת שכלי הרכב שלפניו בולם, נעשה ניסיון לבלום, שצלח למעט פגיעה קלה מאחור אשר לא גרמה, לטענת הנהג מטעם התובעת לפתיחת כריות האוויר, אלו נפתחו לאחר המכה השנייה.

הנתבע 2 העיד ביחס לקרות האירוע, לדבריו כלי הרכב שנסע לפניו, בלם, גם הוא ניסה לבלום, יחד עם זאת, לא עלה בידו לעשות כן והוא פוגע בכלי הרכב שלפניו, שניות לאחר מכן הוא חש בחבטה מאחור שגרמה לו להדיפה נוספת לעבר כלי הרכב שלפניו.

הנהג הרביעי בשיירה, צד ג', העיד כי למעשה הוא מבחין בכלי הרכב שלפניו – הנתבע 2 עוצר באופן פתאומי כאשר גם הוא בולם, כתוצאה מכך אף מחליק ואולם חרף כך שלא עלה בידיו לבלום, הפגיעה בכלי הרכב שלפניו, הינה פגיעה קלה שלא גרמה לכל נזק לכלי הרכב האחרון, לטענת הנהג צד ג', הנזק של הרכב השלישי בשיירה מאחור, היה נזק קטן באופן יחסי לעומת הנזק מקדימה.

נראה כי אירוע התאונה ארע כאשר כל כלי הרכב המעורבים באירוע, עובר לקרות האירוע, נסעו בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, כאשר הנתיב הימני היה חסום בשל אוטובוס שנתקע בצד הדרך.

כל כלי הרכב נעצרו, באופן פתאומי כאשר שנייה לפני כן נסעו במהירות שנעה בין 70 – 90 קמ"ש.

כל הנהגים העידו כי הבחינו בכלי רכב שנסע לפניהם כאשר הוא בולם באופן פתאומי, נעשה על ידם ניסיון לבלום, אלא שזה לא צלח ומשכך, כל אחד מהם העיד כי הפגיעה שהוא פגע בכלי הרכב שלפניו, היתה פגיעה קלה, כזו של בלימת חירום שלא צלחה – בראות עיני בשל כך שהם לא שמרו מרחק האחד מהשני.

עיון בנזקים של כלי הרכב, במוקדים ובסוגי הנזק בכל כלי הרכב ובעדותם של שלושת הנהגים מעלה, כי הרכב הראשון בלם, כתוצאה מכך שרכב שלפניו בלם אף הוא, אלא שלא בלם באופן כזה שהיה מרחק בין שני כלי הרכב, הוא בלם לאחר שהוא פגע בכלי הרכב הראשון מקדימה – פגיעה קלה, אשר הוחמרה כתוצאה מכך שכלי הרכב שנסע מאחוריו בלם אך פגע בו מאחור בחוזקה, על כך ניתן ללמוד כאמור מהנזקים של שני כלי הרכב השני והשלישי בשיירה.

לא מצאתי מקום שלא ליתן אמון בעדותו של הנהג מטעם התובעים ביחס לכך שכריות האוויר נפתחו לאחר שקיבל את המכות הנוספות מאחור, דהיינו, כריות האוויר לא נפתחו ברגע שהוא פגע ונכנס ברכב שלפניו.

בחלוקת האחריות בין שני כלי הרכב האחרונים, ביחס לנזק שנגרם לתובעים, הנני קובעת כי לנתבע 2 אחריות של 70% ואילו לצד ג' אחריות של 30% לקרות האירוע.

ביחס לנזק במוקד הקדמי, אני קובעת כי הנזק, על דרך האומדן הינו בסכום של 6,212 ₪ אילו במוקד האחורי הנזק הוא בסכום היתרה בהתאם לכתב התביעה.

סוף דבר, סה"כ הנזק שנגרם לתובעים הינו בסך של 18,600 ₪ אשר מתוכו ישולם ע"י הנתבעים ביחד ולחוד סך של 13,020 ₪ והיתרה בסך של 5,580 תשולם ע"י צד ג' – מנורה.

סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לידי התובעים סך של 243 ₪ בגין האגרה שכרו של העד בסך של 150 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,314 ₪ כולל מע"מ.